כשהייתי שכירה ועבדתי די הרבה שעות, נהגתי לדחות כל הצעה לבילויים חברתיים סוערים לוויקנד. תמיד סופ"ש היה נראה רחוק שנות אור, והכי בטוח היה לרכז במהלכו את כל פגישות בתי הקפה, סרטים, מוזיאונים, שיטוטי קניות, מפגשים משפחתיים וכל אינטראקציה אחרת עם העולם החיצון. אבל אז, כשהגיע סוף סוף הסופ"ש המיוחל, אבוי. אין זמן לבהייה ממושכת בקיר, התבטלות על הספה עם עיתונים, או צפיה חוזרת ב"חברים". איכשהו הסופ"ש הפך לעבודה; התרוצצות מחבר, למשפחה, לקניות וסידורים. בזמן האחרון, מאז שעזבתי את העבודה למען העצמאות (כמו עוד חמישה אנשים מוזרים) וזמני בידי, אני משתדלת לפנק את חבריי בדייטים גם במהלך השבוע, ומגיעה לסופ"ש עם הידיעה שהוא פנוי לעצמי. גם אם זה אומר לעבוד קצת, כמו בסופ"ש האחרון. הוויקנד האחרון התחיל נפלא ביום חמישי, בחנות "כמו חדש", ברחוב סירקין 5 בגבעתיים. החנות עמוסה בבגדים וחפצים יד שניה וניתן לרכוש בה חולצה במחיר של מסטיק. במבט ראשוני היא לא נראית מפתה, אבל שווה לקפוץ לשם מדי פעם ולחטט בערימות. שוחחתי עם אסתר - בעלת החנות המקסימה ומצאתי לאימו'ש תיק וינטג'י כחול כהה במצב מעולה ב-10 שקלים. הייתי אופטימית.
בשישי בבוקר עבדתי ואחרי שנ"צ מסורתי, צפיתי בתוכנית הבישול של פרופסור אייל שני. מיצי הקיבה אותתו שהגיע הזמן לארוחת ערב. מזל שדרורית הזמינה לשקשוקה. אני יכולה לדבר במשך שעות על שקשוקות, כמו על שאר הדברים שאני אוהבת. השקשוקה מאחדת כמה אהבות שלי למנה אחת משמחת, שאני נוהגת ללוות בלחם אחיד. אחר-כך צפינו ב"ארץ נהדרת", אחת התוכניות הקורעות, אם לא ה-
בשבת לא היה מתוכנן כלום, מלבד פגישה עם חברים בערב בקופי בר. הכי כיף לצעוד מהבית לפארק הירקון ולמצוא בדרך חתול על מטריה.
 |
| גם מהתרחשויות הסופ"ש - איתי סיים לבנות לי את הבית למחשב! |
 |
| מבט מאחור |
 |
| אני מתה על הגלגלים הכתומים |
יום ראשון. 8:00 בבוקר בשדרות רוטשילד. אנשים נראים קצת בהלם.
שיהיה לכולם שבוע מעולה.
