יום שני, 28 במרץ 2011

Beautiful Monster

לפני כמה שנים, פתאום, נמאס לי לראות ים של צבעים בכל בוקר בארון. החלטתי שהגיע הזמן להתחבר יותר לצד הנשי, הענוג והרך שלי. הצד הכולל רק את הצבעים שחור, חום, אפור, כחול כהה וקרם-ניוד-שמנת או לבן מלוכלך. כחסרת רגש העפתי המון נקודות צבע, עד שהקולקצייה הפכה להיות די מונוכרומטית. גם הבגדים העשויים מבדים סינתטיים נתרמו וכמו כן התכשיטים הילדותיים. לאחר המיפוי המסיבי הייתי מרוצה. כך צריך להיראות ארון של אישה!
אחרי כמה חודשים הרגשתי שעם תום עידן הצבעוניות אבד גם זיק זיקון של שמחה. נשית וחזקה החלטתי להוסיף בחזרה ומהר את החיוניות לחיי. חיש-חש הארון הסגרירי הפך ליום גשום שקרן שמש מבצבצת מבין טיפותיו. קשת הצבעים יצאה אלי והעלתה בחזרה את החיוך הילדותי על שפתי.

ומי אמר שאהבה ממבט ראשון קיימת רק בהוליווד? לפני כמה ימים, זה קרה גם לי! אני לא בטוחה שהוא מתאים לי, אבל הוא כל-כך משמח. מפלצת מהממת שכזו.


אדרת, 80 שקל



עליונית מתפרפרת

אוטוטו פסח ואיך אפשר לפסוח על כמה רכישות חדשות? הנה כמה זוגות נעליים שהעיפו לי את הפוני:



תחרה שחורה בצדדים


הנעליים של ANNIEL ויש להם עוד המון... אז מה אם אני לא רקדנית?!



TOMS. מה זו כל המגניבות הזו??


במסגרת המשבצת "מה אני רוצה אבל לא אקנה", הנה סקרצ'ר לבל ומעמד פומפה חמווווד לאייפון שאין לי. אני רוצה בכל זאת שהם יהיו חלק מחיי.






המשך שבוע נפלא.
צ'או

יום שבת, 19 במרץ 2011

קרימי, דרימי ורומנטיש

לפעמים, אני רוצה לכתוב על הדברים הכי משמעותיים בחיי ולא יוצא לי. אני לא מצליחה להביע את הרגשות שלי בצורה היפה והפיוטית שאני קוראת בספרים, וכאן נכנסת הדחיינות. אבל אני מנסה. אם אתם מגלים צינה או ציניות בין השורות, תדעו שאני נאבקת עם המילים ומחפשת גלגל הצלה בצורת חידוד לשון שמצחיק לפחות אותי.

בעוד כמה ימים תגיע לארץ חברה טובה שלי וכולי התרגשות. לא התראינו המון המון זמן.
תחילת המעשה לפני כמה שנים, כשהחלטתי לטוס לעיר המלאכים (או השדים) לקחת כמה קורסים בקולנוע. לא ידעתי היכן אגור או אעבוד, או כמה זמן אשהה שם. לוס אנג'לס היתה אי רחוק של שקט עבורי. כשרציתי למסמס את המחשבות המעיקות והפחדים, הייתי נכנסת לסטארבאקס או לכל בית קפה אחר, קונה לי ג'ייאנט לאטה וסינמון רול מפוצץ בסוכר ופשוט מקשיבה. השיחות סביבי בדרך-כלל נעו סביב עולם הקולנוע, הוליווד, חוקנים, שיזוף ופלסטיקה. תענוג.
אבל בזמן האחר, הרגשתי די בודדה. קצת זומבי. למה ליפות את המציאות? מאוד בודדה. ואז - הכרתי את ג'ולי. אתם מכירים את זה שכשאתם פוגשים אדם שילווה אתכם כל החיים, אתם יודעים זאת מן הרגע הראשון? למזלי, השהות באל-איי הפכה להיות טובה יותר בזכותה. מצאתי משפחה חדשה. אחרי שנה חזרתי למולדתי וג'ול נשארה לגור בלה לה. מאז, נולדה לה מלאכית קטנה והיא פתחה עסק משלה ובלוג. הכישרון והיצירתיות שלה תמיד נותנים לי השראה וכמובן, אני גאה כמו טווס על כל הצלחה או יצירה חדשה שלה. הנה כמה מהפריטים הרומנטים והמקסימים שהיא יוצרת:



הזמנתי לי כזה


וגם כזה








נכון שמתחשק לפעמים להיוולד שוב בתקופה אחרת?

הנה אנחנו (אני מימין) בביקורה הקודם בארץ


ג'ול, נסיעה טובה. מחכה לך.

המשך פורים שמח.

יום שלישי, 15 במרץ 2011

מה הייתי רוצה שיהיה לי, אבל לא אקנה

וואו, פתאום הלו"ז שלי הפך מפנוי למאוד צפוף. אבל בקטע טוב. אני מנסה לעדכן את הבלוג יותר ולא יוצא לי. דווקא יש לי המון מה לכתוב לכם. פורים בפתח ואני שומעת נון סטופ על תחפושות מרהיבות שמעלות חיוך על השפתיים. למה אני לא מתחפשת? הרי ביום-יום אני די מעיזה. בכל שנה אני חושבת על תחפושת ובכל פעם אני לא עושה עם זה כלום. מתחשק לי דווקא להיות נסיכה ליום, חתולה או גיבורת-על. בינתיים, עד שזה יקרה פורים אחד, אני נשארת אני.
לאחרונה, נתקלתי באוסף של דברים מגניבים (עדיין לא מצאתי תחליף למילה הזאת למרות שהיא כבר קצת אייטיז) שהם גם קצת תחפושת, אבל על הגבול של האפשרי גם לא בפורים.
ודבר נוסף, כמה חמוד להגיד "עף לי הפוני". לדוגמה: "המגפיים האלו הורסים, עף לי הפוני מהם". וגם בהקשר כזה: "הוא כל-כך אוהב את עצמו, עף לו הפוני". אם אתם משתמשים בביטוי הזה, תחשבו עלי.
שיהיה פורים עליז!


הייתי זוללת מסמרים משוקולד

גולגולת משוקולד. יאממממי

שעיר קצת
   
וואו, וואו, וואו
 

אני אשמח לכזה. גם אם אני לא מבשלת...





אם היה לי אייפד, הייתי מכסה אותו בזה





כריות בצורת דג זה יפה, אבל איפה בדיוק להניח אותך?




אם כבר לקבל עירוי, אז רק כך




מר לגרפלד, רוצה להגיע למסיבת התה שלי?





אם אתחפש לזומבי...



 זה יפה ולא יקר

לייק, לייק, לייק
 
נשיקות,

יום ראשון, 6 במרץ 2011

כמה ומה אכלתי בסופ"ש

כדי להמתיק את תופעת יום ראשון בבוקר, אני בדרך כלל משתדלת בימי א': א. לא לעבוד, ב. לדבר על כמה אכלתי בסופ"ש ובעיקר על מה אכלתי. אני מאוד אוהבת לדבר על אוכל ולעסוק בו; לקרוא מתכונים, להתבונן בתצלומי אוכל, בבלוגים של אוכל, במגזיני אוכל ובספרי בישול. מפתיע שאני לא ממש יודעת לבשל. אולי לא פיתחתי את הכישורים האלו כי תמיד העדפתי לצפות בסרט ולא לבזבז שעות במטבח. יום ראשון בבוקר. יש לי האנג אובר (חמרמורת זו מילה שמזכירה לי חמור!) ולא מאלכוהול. מאוכל. כמה אוכל! אני חייבת לעבוד. נשאר רק לדבר על האוכל המצוין שאכלתי בשישבת.

דדה

חצ'פורי אגרולי


תמיד חלמתי שיהיה לי את קפה הבית שלי. כזה שארד אליו בבוקר מהבית לבושה בטרנינג קטיפה מהוה, אהנהן לשלום למלצר השרמנטי והוא מיד יידע להביא לי את הקפה שלי - חלש עם המון חלב. אז אתיישב על כורסת הווינטג' עם הגלריה והמחשב הנייד ולאחר כשעה, בתזמון מושלם, המלצר יפציע שוב עם קרואסון נוטף שוקולד חם שהרגע יצא מהתנור. זה מעולם לא קרה. לא היה לי מחשב נייד ולא את קפה הבית. אולי כי החלפתי הרבה בתים ואולי, כי לא הצלחתי להרגיש באף בית קפה ממש בבית. אבל בחצי השנה האחרונה מצאתי סוף סוף את מסעדת הבית שלי - דדה בגבעתיים. מסעדה גרוזינית קטנה ואינטימית עם אווירה ושקט שאני כל כך אוהבת. נכון שהשמות של האוכל נשמעים קצת כמו קללות, אבל הוא טעים בריבוע. סגרנו את השבוע ביום חמישי בערב בדדה, עם בירה כהה קרה וחצ'פורי אגרולי - מאפה חלומי עם 6 סוגי גבינות וביצה. זו הדרך להתחיל וויקנד.



עוגת מסקרפונה וטופי. יאממממי


קלמנטה
אני מדלגת על הארוחה שאכלתי בשישי בצהריים ובשישי בערב. מרוב רעב שכחתי לצלם. טוב, אני אספר לכם. בשישי בצהריים קנינו כמה סוגי סלטים בלייבהל'ה בבני ברק - מעדנייה יהודית שווה. הוספנו לדגים המעושנים והכבושים, לכבד הקצוץ, ולכל השאר לחוח, שגם נמכר במעדנייה ווודקה, והרי לנו ארוחת צהריים אשכנזית לתפארת. היה תענוג. בערב שישי הייתי אצל הורי ושם נשנשתי בקטנטנה כי הייתי מלאה מארוחת הצהריים. ראויה לציון עוגת הגבינה המופלאה של אמו'ש שבטח תזכה עוד לכבוד הראוי לה כאן.

שבת בצהריים. מסעדת קלמנטה בכיכר קדומים ביפו העתיקה. הזמינו אותי. שאני אסרב? מה פתאום! שרימפ, קלאמרי, מולים וכל השאר חידדו לי את הזיכרון. אני חייבת לציין שהטברנה היוונית היתה מעט רועשת בעיני. האוכל היה נחמד.


יש לשטרן 1 מבחר של 80 סוגי בירה!







לסיום סיומת
 שבת בערב. מחשבות על ספורט, מזון בריא ושמירה על המשקל ליוו אותי בדרך לשטרן 1. הן התמסמסו ברגע שראיתי את התפריט והנקניקיות במקום; בירה, המבורגר עסיסי, נקניקיות, צ'יפס ופרלינים. אמריקה.


קרין ואלון
 
אחותי החכמה אומרת שעדיף לאכול חביתה עם מישהו שאוהבים מאשר סטייק אנטריקוט עם מישהו סתם. הכי הכי כיף לי לאכול מני מטעמים עם אנשים אהובים.

xoxo