יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

ימים אחרונים של קיץ

שמלה של ASOS מאדרת (נקנתה חדשה עם התווית), 50 שקלים

אדרת, 50 שקלים

וינטג' מהביגודית של ויצ"ו, 70 שקלים

הביגודית של ויצ"ו, 70 שקלים

שמלה שרכשתי לפני שנים בבלה וינטג' וטרם לבשתי. למה?


מלפני שנים. נקנתה חדשה ועלתה יותר מדי


בל חגגה 11. מזל טוב פרינססה


השנה נוספו כמה שמלות למלתחה הדלה בשמלות שלי. ככל שעובר הזמן אני שולחת לחופשי את הדימויים השליליים שיש לי על המראה שלי ומקבלת יותר את הדברים החיוביים. השמלות שמתאימות לי הן לא דבוקות לגוף, אלא חופשיות יותר ובדרך כלל מחויטות. כמובן שרובן נקנו מיד שניה כי רק שם אני מוצאת בדיוק את מה שאני אוהבת.

תוכניות ריאליטי הן לא קוביית השוקולד שלי, אבל גם אני צפיתי אתמול ב"מעושרות". מעולה! נכון? מה ההבדל בין לצפות על המסך הגדול בדמויות פיקטיביות שגרות בלה לה לנד לבין לצפות בכמה פקאצות ישראליות אמיתיות שחיות בעולם משלהן? המחשבה שהן מסתובבות כאן בינינו, בישראל, במדינה שכל הזמן בערך קורים בה דברים לא נעימים... כנראה שהנשים האלו לא סומכות על עצמן מספיק כדי לחיות את החיים האמיתיים. ואולי באמת טוב להן בעולם פומפוזי מנומר.

הכל שגרתי כרגע. אין תלונות על הדביקות והחום, עדיין לא קפאה לי הציפורן, הסתיימו החגים ואפשר להסתובב בכיף ברחובות תל אביב, אין לחץ לטוס לחו"ל לפני הסיילים של אחרי סילבסטר, אין הרבה עבודה, אבל יש קצת.
אה... קרה דבר אחד מרגש. שמלת טטריס! או חצאית טטריס! עכשיו אני מחפשת בד טטריס. מי שיודע היכן ניתן להשיג, פליז לט מי נו.



 
המשך שבוע נפלא.

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

מה קניתי ב-25 שקלים?

"לא צריך הרבה כסף בשביל להתלבש יפה". המשפט הזה נדוש ומעייף בערך כמו הדיון על איזו חיה כיף יותר לגדל - כלב או חתול. בשביל להתלבש בזול צריך זמן ועוד זמן, רצון ללבוש בגדים עם עבר ונכונות לפשפש בין היסטוריה שלמה של אנשים זרים. אני חושבת שלפעמים עדיף לחסוך זמן ולהשקיע בבגד חדש דנדש שקורץ מחלון ראווה מדוגם. אם זה נותן תחושה טובה ולמי שיכול להשקיע בבגד חדש, למה לא? מפרגנת.

לי יש זמן, אבל לא הרבה כסף וגם - עלות נמוכה של בגד משמחת אותי לא פחות מהבגד עצמו.
באחד מימי סוכות מיהרתי להגיע מוקדם ככל האפשר למכירה השווה של ויצ"ו. הביגודית ערמה בחוץ על שולחנות ארוכים חלק ניכר מהסטוק שלה שכלל המון מציאות בחמישה עד עשרה שקלים. בנוסף למה שאתם רואים כאן, רכשתי ב-10 שקלים שתי מפות מקסימות מכותנה. אולי יגיע יום ואשתמש בהן.

חייבת להמליץ: באווירה של חופש שנגמר וחופש שהתחיל, צפיתי אתמול בסרט החדש של אלמודובר  - "העור בו אני חי" וכל-כך נהניתי. אני חושבת שאלמודובר הוא במאי גאון שמעז ליצור סרטים קינקיים שלא כל אחד אוהב. אם אתם מתכוונים לראות, אני מציעה לא לקרוא דבר על הסרט לפני כן.


חצאית מקסימה שקניתי לאחותי

ירוק רעל


סריג של זארה. קצת מזכיר צילום רנטגן


מכנסי ג'ינס קצרים של מנגו

מבט אל האופק

החגים וחופשת החגים תמו, אבל אנחנו עדיין חופשיים.

XOXO

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

איפה הייתי ומה עשיתי

ראש השנה בצפון


מקלובה צמחונית וסופנית שהוכנה בבית על ידי מאיה המקסימה



סעדנו בברלאטה במושב אמירים



ויש בו גם חנות בגדים קטנה!



בדרך חזרה הביתה עצרנו בקיבוץ גבעת חיים איחוד במתחם המזמין שלהם, בחנות הרהיטים הישנים של אלון ובחנות יד שניה הסמוכה. היה שווה!








יש כללים ברורים שכל בלוגרון טירון מכיר:
פוסטים בכל כמה ימים! אם אתה לא מעדכן את הבלוג, עדיף שלא תפתח אחד כזה.
שיתופי פעולה עם בלוגרים אחרים.
הגרלות ושיתוף הקוראים בצורה כלשהי.
וכו' וכו' וכו'...

 
בלוג משלי זה לא רומנטי וקסום כפי שהצטייר בראשי בעידן השיטוטים בבלוגים של אחרים. אני נזכרת בערגה בימים בהם הייתי עוקבת אחרי אינספור בלוגים ונעשית ירוקה מקנאה. הרשת מלאה בבלוגריות יפהפיות, פשיוניסטיות, שבכל כמה ימים מעדכנות את העולם בחייהן המושלמים; אחת מטיילת עם בן זוגה בארצות נידחות ומתעדת את הזוגיות המלבלבת, את מאכלי הגורמה ואת האנשים המיוחדים והנפלאים שנמצאים בכל פקקטה חור בעולם, אחת חיה בחווה פסטורלית באוסטרליה ונדמה כי לא חוותה קלקול קיבה מימיה, ואחד מסתובב בניו-יורק ומתעד אנשים מבוגרים ואופנתיים (הבלוג הכי מדליק בעולם).
כל רצוני היה לפצוח בחיים וירטואליים מושלמים, החיים שתמיד חלמתי עליהם. ואולי, יום אחד, מישהו יעקוב אחר הבלוג שלי וידמיין שגם לי יש חיים מופלאים.
עשיתי חשבון פשוט: אני אוכלת לפעמים בחוץ או מטעמים שמישהו מבשל בבית, רוכשת לא מעט פריטים ובגדים מדליקים, רואה המון סרטים, טיפה מבלה והנה – בלוג מוחץ ופוחץ שיעיף לכל אחד את התריס. בעזרתה האדיבה של שבלולית היקרה ובהשראתה, ולאחר שעיצבה לי את הלוגו המושלם, יצאתי לדרך.
מסתבר שזה לא תור הזהב שלי והחיים הם לא ממש מחזה זמר של באזבי ברקלי. הבלוג רק מעלה לי ייסורי מצפון; לא כתבתי כבר שבוע, מה יהיה? השבוע התארך לשבועיים, השבועיים לשלושה ואין אפילו שיתוף פעולה אחד או הגרלה. אני אפילו לא בודקת את מסד הנתונים – כמה הקלקות וכמה מנויים. האם אני בורחת (שוב) ממחויבות? למה אני לא לוקחת אחריות כלפי הקוראים שלי? שיט! ס
לחו לי אם הפוסט הזה לא גלמוריסטי או הומוריסטי.
העיקר שיש פוסט.
מכירים את הבלוג האיום הזה? אני משוגעת על הרעיונות שלו. בעיקר על המסרק לכינים.  
ובפעם הבאה - מה קיבלתי ליום ההולדת ומה אני עוד רוצה לקבל?

שתהיה שנה בריאה ומספקת וחג סוכות רגוע.