עוברים לקיבוץ

זארה, 199 שקלים

אדרת, 40 שקלים כנגד זיכוי

אשת חיל, 40 שקלים לשני העלים

נעליים פרחוניות מקינג ג'ורג', 49 שקלים

אשת חיל, 50 שקלים

כפכפים נוחים בהחלט מרשת מגה!  50 שקלים (ליד הקפואים)

כדור נוי, שנדליר, 35 שקלים

המוכר רצה להיפטר מפסל הגולגלות. למה?! השוק בכיכר דיזנגוף, 20 שקלים

כדורי נוי מחרסינה, שנדליר, 15 שקלים כ"א. אבנים מ"בלאגן" בקינג ג'ורג', 10 שקלים לשקית

כלל חשוב ביותר לשופוהוליקים הוא להתרחק מאזורי שופינג. ככל ששופוהוליק קרוב לזירת הפשע, כך יגדלו הפיתויים ואיתם ייסורי המצפון. רצה הגורל ועברתי לאחרונה לדירה ליד אחד האזורים הקשים. אמנם שם הרחוב הוא על שם משורר ידוע, אבל פיוטיות חסרה כאן. פתיינות לא. ג'ורג'י המלך לבטח היה מתהפך בקברו אם רק היה יודע כמה אני מנסה להתרחק ממנו ואיזה יחסי אהבה-שנאה פיתחתי אליו. ברור שהמסכן לא אשם. רק אני עם עצמי בסיפור הזה. האזור המסומן הפך לחלק ממסלול ההליכה היומי שלי ובכל פעם אני חוזרת הביתה עם מציאה קטנה. ומרגישה מאפיוזית. כדור חרסינה, קולב מברזל, שטיח לאמבטיה, נעליים בגרוש וחצי או שק תפוזים. ואני בכלל לא משוגעת על תפוזים. או על כתום.

אבי היקר צודק בהחלט – שקל ועוד שקל הופכים להרבה שקלים. כמו שפריכית ועוד פריכית ועוד אחת, הופכות להרבה קלוריות.

חלמתי בלילה שאני עוברת לקיבוץ מרוחק בדרום, חור סטייל קפה בגדד. כן, זה הפתרון! רק במקום שכוח אל לא יהיו לי פיתויים. לא יהיה קפה גרניטה עם נגיעת ליקר, לא יהיה סלט קינואה שזור בחמוציות, לא יהיו קולבים עתיקים ולא עגילים בצורת קאפקייק. אולי רק תפוזים. ובכלל – אני כבר מזמן חושקת במגפי רפתנים שחורים.

סופ"ש מקסים.