ככל שעוברות השנים, החושים מתחדדים והרגישויות גם. המזון שאני מכניסה לגופי, האור מסביב, הרעש, הריחות, הכל התעצם פי מיליון. האם זה הגיל? כאילו מתישהו מישהו צבע את הכל בלבן חלק ואז לאט לאט הדברים מורכבים מחדש, אבל מאוד באיטיות ומאוד בעדינות. נעשיתי הרבה יותר סלקטיבית. מבחן הסודה הוא מבחן משמעותי מאוד עבורי. עד גיל 35 לא דמיינתי שאשתה סטרייט סודה. סודה היה משקה של מבוגרים מאוד. לפתע זה הגיע, גוועלד. אני אוהבת סודה (אני זוכרת שכבר הזכרתי זאת, אבל טרם התאוששתי מזה).
הדמות של קאקורו בסרט "אלגנטיות של קיפוד" מאוד מצאה חן בעיני. גם הדירה שלו (החלקים הקטנים הנראים ממנה). פחות לדבר, פחות להאיר, פחות ריחות, פחות אוכל, פחות בולשיט.
וכל זה כדי להגיד לכם: אני פאקינג לא מוצאת מה לקנות כאן!
 |
| עגילים מצרפת שקיבלתי במתנה מקרין |
 |
| תליון מלוצ'י, 50 שקלים |
 |
| עגילים מאדרת, 20 שקלים |
 |
| טבעת כסף משוק הפשפשים בכיכר, 60 שקלים |
 |
| עגילים שקיבלתי במתנה מאחותי |
 |
| סיכת דש מאטסי, $5 |
אלו כמה מהתכשיטים שאני אוהבת במיוחד לאחרונה. תכשיטים יקרים גורמים לי לפחד שמישהו ישדוד אותי ברכבת. אם מישהו ישדוד אותי, הוא מקסימום ייתקע עם תכשיט חתולי וזול שאף אחד לא ירצה לקנות ממנו.
שלושה סרטים מומלצים ואני מזהירה מראש, עלולים לגרום למצב רוח מלנכולי:
המספר ה-23 עם ג'ים קארי. אמנם סרטו של ג'ואל שומאכר הוא מ-2007, אבל לא ידעתי על קיומו. ג'ים קארי כבר מזמן אחד השחקנים המרשימים בעיני וזה אולי הסרט הטוב ביותר של שומאכר.
בושה - לא מיועד למי שאוהב להבין הכל. יש כאן סימני שאלה, אבל הם לא פוגעים מהשבריריות והמורכבות של הדמויות בסיפור שגורמות לצופה לחשוב עליהן הרבה זמן לאחר סיום הצפייה. קרי מוליגן מהממת.
עכשיו אני אישה - יש לכם עדיין הזדמנות לצפות בו הערב בסינמטק במסגרת דוקאביב. הבמאי מלווה נשים מבוגרות שעברו ניתוח לשינוי מין באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת ובודק מהי נשיות בעיניהן ואיך הן מתמודדות עם הזיקנה.
הסרטים האלו גרמו לי לחשוב על הבסיס שאנחנו מקבלים בילדות; כמה הוא חשוב כדי להתמודד עם החיים. כשמופיע סדק אחד קטנטן בבסיס הזה, הוא עלול לשלוח זרועות מסביב.
שיהיה סופ"ש טוב.
