יום ראשון, 27 בפברואר 2011

מה אלבש לאוסקר, סייל של וינטג' וקפה מתוק

התעוררתי הבוקר בהתרגשות מהולה בעצב. התרגשות כי טקס האוסקר סוף סוף הגיע (!) ועצב על כך שלא אשן הלילה ומחר בבוקר אני צריכה לקום לעבודה.

יד שניה מלוס אנג'לס

אדרת, 40 שקל

שמלה של H&M מאדרת, 80 שקל


החלטתי שאלבש את אחד מהפריטים הרומנטים שלי המתאימים לרוח הסרטים שאני רוצה שיזכו - "ברבור שחור" ו"נאום המלך". בכל מקרה, אלבש את המגפיים האהובים הלבנים שלי שקניתי במכירה של תמר קרוון.


משחתי לק ירוק-אפרפר Sew psyched לכבוד האירוע. עדיין לא החלטתי אם אני אוהבת את הצבע או לא, אבל הוא מעורר המון תגובות.



essie

אני חוזרת אחורה בזמן. בשבוע שעבר, כשחשבתי מה אלבש לאוסקר, גיליתי את הסייל המטורלל בModCloth כמה שעות מאוחר מדי, כשרוב בגדי הווינטג' כבר נמכרו. ואולי טוב שכך. הנה כמה פריטים שמחצו לי את הקישקעס:











מנהרת הזמן שוב. מחשבות על הוליווד, על התקופה ששהיתי בלוס אנג'לס ועל טקס האוסקר בשעות נורמליות, הזכירו לי את בית הקפה המתוק בוואלי שג'ולי - חברתי הטובה ואני נהגנו לשבת בו. מה רבה היתה התרגשותנו כשפעם אחת גילינו בשולחן הסמוך את דארן סטאר מפטפט לו עם כמה קולגות. זו היתה הפגישה השקטה ביותר שלנו.
סטייה קטנה בדרך לראש פינה לפני כמה שבועות, הובילה לקיבוץ מרחביה ולקפה נשנוש - בית קפה רומנטי וחמוד להפליא שהוקם על חורבות בית הילדים של הקיבוץ. בית הקפה הזה, משום מה, מזכיר לי את בית הקפה ההוא מהוואלי. עוגות שמרים ריחניות, לחמים מפתים ועוגיות לא שגרתיות הצדיקו לגמרי את הקפה של ארבע במקום. גם הפשטידות, הסנדוויצ'ים וכל השאר נחרטו לי בקופסית.  







עוד 3 שעות וחצי.
שיהיה ליל אוסקר כיפי,

יום שישי, 25 בפברואר 2011

מחשבות על צילום

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על המצלמה שלי והתפקיד שהיא ממלאת בחיי. לפני שנה בערך, הספר המרתק של רולאן בארת – "מחשבות על צילום" גרם לי להתעמק יותר בנושא. אני סוחבת את הקנון הדיגיטאלית הכסופה הקטנה שלי איתי לכל מקום. היא נותנת לי תחושת ביטחון ולעיתים הופכת למכונה להנצחת רגעים חשובים.
אבל התיעוד מעלה אצלי רגשות מעורבים. הרגע הזה שהוקפא בשניה אחת, שעבר ולא יחזור לעולם, מופשר ומעלה שוב רגשות, מחשבות ונבירה. לעיתים עצב גדול. היו לא מעט תצלומים שנחו אצלי בהקפאה הרבה זמן וכשהפשרתי אותם החלטתי להשמידם בשל הצטברות מים וריחות לא נעימים. מצד שני, אני יכולה להתבונן שעות וימים בתצלומים ותיעוד של אחרים. אני מאוהבת בסרטי חתונה (אני בערך היחידה...), בתצלומים של אירועים משפחתיים ובכלל, בכל תצלום תיעודי. אני נהנית לפעמים להיות על תקן ה"צלם". הצלם לא צריך להתערבב עם הקהל. הוא יכול לדלג על הסמול טוקס ולהתנתק, לצמצם את כל כישוריו החברתיים לקשר אחד משמעותי עם המצלמה. הציפיות הן רק מהתיעוד. ורצוי שייצא יפה מן המציאות.

פאוזה מכל הכבדות הזאת בשישי על הבוקר לכמה רגעי צילום שלי:

טלי בהריון שני ומקסים כמו הראשון


מיקי, בעלה של חברתי דנה והניו בורן עילי

עילי


פסטה פוטנסקה שדנה הכינה

כבר ציינתי שאני משוגעת על שקשוקות? במיוחד על אלו שאיתי מכין


הסלון של דנה ומיקי בבית ברשפון


מסחטת מיץ חיננית של דנה ומיקי
המצלמה גם גורמת לאנשים לעבוד כשהם בחופש. רוצה להתבטל סתם? לא, לא, לא! פולנים אמיתיים לא יושבים רגל על רגל ומתבוננים בזבוב. יש לנצל ולייעל כל דקה פנויה. איך נזכור שלפני 15 שנה בלסנו עד אין קץ בבופה של בית המלון באילת? איך נתעודד בימים בהם השגרה מאיימת לכלות כל טיפת אנרגיה שנותרה מיום שבת ההוא שגלשנו על שקית ניילון בחרמון? מישהו חייב לעשות את העבודה ולדאוג לצלם, להפיץ אחר כך בדוא"ל את התצלומים ולקבל תגובות: "אוי! תמחקי! אני נראית זוועה", "איך הגעתי למימדים האלו?!", "מה קרה לצוואר שלי"?, "מתי יענקל'ה הספיק להקריח?", "איך נושנוש גדל", "איזה חתול מהמם"... כמעט אף אחד לא מודה שהוא נראה זוהר ומהמם.


תצלומים וצלמים שאני אוהבת
יש למה לחכות
אני ממתינה בקוצר סופה לסרט על צלם האופנה המתוק וממציא אופנת הרחוב ביל קנינגהם, שבעצם יש כאלו שהתלבשו רק בשבילו. בא לי לקפוץ לניו יורק ב-16 במרץ...
מה נותן לי השראה
עדיין, הבלוג המעולה של סקוט שומן ושל בת הזוג שלו. הדי סלימאן.
מה אני הכי אוהבת
ה-בלוג שתמיד חלמתי שיהיה שלי ואולי אני צריכה לעבור לגור שוב במנהטן בשביל להשיג כאלו תצלומים. קנאה ותענוג מתערבבים ביחד.


שיהיה סופ"ש תענוגות,

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

בזוקה ותפוז בדייט

בימים האחרונים אני מהרהרת הרבה בשילובים לא שכיחים, כאלו שצריך לחשוב רגע אם הם בעצם מתאימים. כאלו עם עקצוציות חיננית שלא כולם אוהבים, אבל אותי הם מרגשים. למשל, בייגלה מלוח מצופה בשוקולד, דייט ראשון במסעדה יהודית, שוקולד-צ'ילי, מתכת ועץ, סקסי-אגלי ובעיקר, השילוב שלא יוצא לי מהראש בימים האחרונים – ורוד-כתום. כל עולל וכל קורבן אופנה מרמת-גן יודעים שפינק-אורנג' הוא ה-שילוב של הקיץ הקרוב. זו לא הפעם הראשונה שהטרנד הזה פוגע לי בריכוז, הוא כבר תקף בעבר. את הצבע הוורוד אני אוהבת מאוד מילדות (גם בשילוב עם אדום) והוא די דומיננטי בארוני, אבל הצבע הכתום אף פעם לא דיבר אלי. למזלי, יש לי נקודה כתומה אחת בצורת נעליים חמודות מגזית שתיכננתי למסור, אבל הן ניצלו ברגע האחרון. חשבתי על כמה שילובים פאנקים שלא ישאירו אף אחד אדיש אלי. מה דעתכם?


חולצה מקסימה ולא פוטוגנית מאדרת, 40 שקל; צעיף משי מאמא

נעליים ישנות מגזית


תיק של H&M מאדרת, 35 שקל
       
סוודר משוק הפשפשים בכיכר דיזנגוף, 40 שקל; מטפחת מבגד קפה ברמה"ש, 10 שקל

תיק, H&M ברצלונה
 
חולצה ממרילין אהובתי, 40 שקל
ג'קט ישן מחנות עודפים של נייקי


חולצה, יד שניה



החולצה הוורודה קצת מקומטת וצריך לראות אותה בלייב כדי להבין אותה.

שיהיה המשך שבוע פינקי,

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

מעונן חלקית

הגרוע בעיני בכל מתקפת הבלוגים והפייסבוק, הוא החיים הזוהרים המדומים. כל הזמן אני רואה המון נצנצים סביבי; מסיבות, חופשות, בישולים, מסעדות, קניות, חברים והמון אהבה. אף אחד לא מעלה לפרופיל שלו אלבומים מלוויות, או תצלומים מהיום שגררו לו את האוטו. אני לא מבינה איך לכולם יש כל-כך הרבה אירועים, שמחות וחברים, בזמן שאני לא מפסיקה לצלם את החתולה שלי משתזפת. זה גורם לי להרגיש שחיי אפרפרים עם נגיעות חומות של הרבה שוקולד בלילות. אבל אני החלטתי. אני אהיה אמיתית. אני אעלה גם רגעים פחות נעימים. כן, אלו החיים. לטס פייס איט.

קמתי הבוקר ובוקר לא קם בי. הרגשתי קצת מעוננת והחוץ הסגרירי לא העלה בי חיוך. כל מילות הקוצ'ינג שהעליתי בראשי לא ממש עזרו. מודה ומוקירה אבל בבאסה. בימים אלו אני לא עובדת המון ורק מהחודש הבא אהיה עסוקה יותר. למעשה, אני לא עובדת המון כבר כמה חודשים. נקודת האור השבועית בתקופה זו היא שוק הפשפשים בימי שלישי בכיכר דיזנגוף. אז אני צועדת ברגל ממקום מגורי ברמת-גן לכיכר, בדרך חוטאת עם אייס ארומה דיאט ומקווה לא לבזבז יותר מדי כסף. הבוקר, החלטתי למרות העננות, לנסוע בכל זאת תל אביבה כי קיבלתי הודעה שיש היום ומחר קרייזי סייל ב"אדרת"; כל הפריטים בחנות ב-50 אחוז הנחה. לקחתי איתי שקית עם שני זוגות נעליים, חצאית ומכנסי ג'ינס למסירה בחנות וקיוויתי לטוב. בינתיים, השמש הגיחה והשמיים התבהרו. ב"אדרת" קיבלו את הפריטים שהבאתי ואני קיבלתי זיכוי משמח. מצאתי דברים שאני ממש אוהבת בטוטאל של 100 שקל כנגד הזיכוי. אחר-כך הסתובבתי בשוק הפשפשים בכיכר, לגמתי זירו וחשבתי שבעצם גם החיים שלי יכולים להיראות זוהרים מהצד.


40 שקל


40 שקל
 

15 שקל



5 שקל


19.90 שקל


המון תודות לחברתי היקרה והמוכשרת ג'ולי על עיצוב הלוגו שלי. מה הייתי עושה בלעדייך?