יום שלישי, 8 בפברואר 2011

מעונן חלקית

הגרוע בעיני בכל מתקפת הבלוגים והפייסבוק, הוא החיים הזוהרים המדומים. כל הזמן אני רואה המון נצנצים סביבי; מסיבות, חופשות, בישולים, מסעדות, קניות, חברים והמון אהבה. אף אחד לא מעלה לפרופיל שלו אלבומים מלוויות, או תצלומים מהיום שגררו לו את האוטו. אני לא מבינה איך לכולם יש כל-כך הרבה אירועים, שמחות וחברים, בזמן שאני לא מפסיקה לצלם את החתולה שלי משתזפת. זה גורם לי להרגיש שחיי אפרפרים עם נגיעות חומות של הרבה שוקולד בלילות. אבל אני החלטתי. אני אהיה אמיתית. אני אעלה גם רגעים פחות נעימים. כן, אלו החיים. לטס פייס איט.

קמתי הבוקר ובוקר לא קם בי. הרגשתי קצת מעוננת והחוץ הסגרירי לא העלה בי חיוך. כל מילות הקוצ'ינג שהעליתי בראשי לא ממש עזרו. מודה ומוקירה אבל בבאסה. בימים אלו אני לא עובדת המון ורק מהחודש הבא אהיה עסוקה יותר. למעשה, אני לא עובדת המון כבר כמה חודשים. נקודת האור השבועית בתקופה זו היא שוק הפשפשים בימי שלישי בכיכר דיזנגוף. אז אני צועדת ברגל ממקום מגורי ברמת-גן לכיכר, בדרך חוטאת עם אייס ארומה דיאט ומקווה לא לבזבז יותר מדי כסף. הבוקר, החלטתי למרות העננות, לנסוע בכל זאת תל אביבה כי קיבלתי הודעה שיש היום ומחר קרייזי סייל ב"אדרת"; כל הפריטים בחנות ב-50 אחוז הנחה. לקחתי איתי שקית עם שני זוגות נעליים, חצאית ומכנסי ג'ינס למסירה בחנות וקיוויתי לטוב. בינתיים, השמש הגיחה והשמיים התבהרו. ב"אדרת" קיבלו את הפריטים שהבאתי ואני קיבלתי זיכוי משמח. מצאתי דברים שאני ממש אוהבת בטוטאל של 100 שקל כנגד הזיכוי. אחר-כך הסתובבתי בשוק הפשפשים בכיכר, לגמתי זירו וחשבתי שבעצם גם החיים שלי יכולים להיראות זוהרים מהצד.


40 שקל


40 שקל
 

15 שקל



5 שקל


19.90 שקל


המון תודות לחברתי היקרה והמוכשרת ג'ולי על עיצוב הלוגו שלי. מה הייתי עושה בלעדייך?