יום חמישי, 26 ביולי 2012

אם הבלוג שלי היה עציץ הוא כבר היה נובל מזמן. אבל למזלי הוא לא והוא מתעורר לחיים ברגע אחד וסולח לי שלא היה לי כוח אליו במשך תקופה ארוכה. נמאס כבר לדבר ולקרוא על החום והלחות אבל אני מרגישה בבית סוהר של חום ומתפללת שוועדת שליש תתחשב בי ותקצץ קצת מהעומס. הבטחתי לעצמי שלא אתלונן אחרי שסבלתי בחורף ופיללתי לכמה חיוכים של שמש. והנה, כל כך אופייני לי - אני מתלוננת.
לפני כמה ימים נהגתי במכוניתי ומלפני השתרכה לה מכונית ועל חלונה האחורי מודבק שלט: "אל תתרכז במה שאין לך כי אז תאבד את מה שיש לך". לא הייתה לי ברירה והתעמקתי קצת בכתוב; אני מאוד מרוכזת במה שאין לי. אני בהחלט מעריכה את מה שיש לי, אבל חושבת יותר על מה שאין לי. אבל בזכות זה שאני חושבת יותר על האין, אני משיגה את היש. לפני שהיה לי, לא היה לי. ואז חשבתי על הלא ועל איך כן ואז נהיה כן חלקי. וכן מלא. ועכשיו עבר זמן ושוב חסרים לי דברים, אז איך אפשר שלא לחשוב עליהם?
 אוף, אני מרגישה כמו נר שהדליקו אותו ושכחו לכבות.
חזרתי לחום והלחות.

טוב, נעבור לחלק המהנה של הכתיבה. ההמלצות. בגלל שאני גרה שתי פסיעות ושליש מהבימה, החלטתי שעדיף להצטנן באולם החדש ולצפות בתיאטרון. ראיתי שתי הצגות נהדרות שגרמו לי להתרגש מכך שתיאטרון מרגש אותי בצורה הזו.
הראשונה - לא ביום ולא בלילה בכיכובה של האחת והיחידה ליא קניג. ליא היא שחקנית מחוננת, אשה יפהפייה שהחן שלה הוא בכך שהיא נשארת קצת ילדה. למזלי הרב יצא לי לראיין אותה בשנים האחרונות למגזין דרך האוכל וזכיתי להתפדר מעט באבק הכוכבים שלה. קראו כאן את הביקורת של המבקר שמבין.
הצגה נוספת, "מלכת היופי של לינאן" היא מעולה אבל אני מזהירה, אל תצפו לקלילות ומחשבות שחולפות להן עם תום המחזה. המחשבות תוקפות ומתיישבות ולא מרפות הרבה זמן אחרי הצפייה. המחזאי הוא אירי (שחי בלונדון) ואני הצלחתי להרגיש כאילו אני חלק ממשפחה קשת יום באירלנד הגשומה האפורה. דבורה קידר, כמו קניג, היא שחקנית מופלאה ואני מוכנה לראות כל הצגה שהיא תשחק בה.

ימי הזוהר הוא סרט שרציתי לצפות בו מזמן למרות שלא צפיתי בשני סרטיה הקודמים של היוצרת. אמנם הסרט קצר (בערך שעה) אבל לי הוא נראה ארוך ולעוס. מציצנות לשמה. אני יכולה להבין מה הניע את זהר וגנר לעשות סרט דוקומנטרי שכזה, אבל אני לא בטוחה שהסיבות האלו גרמו ליצירה שלה להיות מספיק מעניינת לקהל הרחב.

כבר הזכרתי כאן את מאיה בלזיצמן הווירטואוזית. היא הוציאה לאחרונה דיסק מקסים שניתן להוריד אותו בגרסת MP תמורת 25 שקלים. במופע שלה שעדיין רץ היא עושה מחווה לתור הזהב של הרוק הישראלי וכמה קאברים באנגלית. אני ראיתי אותה ב"תמונע" ונהניתי כל כך.

ולבסוף, חיפה. אני קצת אנטי העיר הזו כי אני חושבת שהיא יפהפייה ומלאת פוטנציאל אבל לא ממומשת. וזה לא שדברים או אנשים לא ממומשים הם לא בסדר וגם - מי קובע מה המימוש? אבל בעיני קצת הרסו את העיר המופלאה הזו בעיקר עם מפעלים שמשחררים חומרים לא בריאים. כשמזמינים אותי לסוף שבוע בקראון פלזה שנמצא על הכרמל אני לא אסרב. אז צפיתי רוב היום בנוף הקסום שנשקף מהחלון ואכלתי טוב ונחתי והחלטתי שאם המחירים בתל אביב ימריאו עוד יותר אולי אחפש דירה על הכרמל. אולי. וזה יכול עוד להשתנות.

אני רוצה עוד לספר לכם על שני פריטים מושלמים שמצאתי אחרי המון זמן של חיפושים אבל ההמלצות הן לא להאריך מדי בפוסטים. להשאיר טעם של עוד.

קצת מעיר הים והכימיקלים:

























שיהיה סופ"ש טוב.
XOXO