יום שבת, 11 באוגוסט 2012

תכף זה יעבור

הציפייה שהלחות והחום יעברו, הציפייה שהרחובות יחזרו להיות מאווררים ושקטים כי כולם חזרו לחיי השגרה ולמסגרות, הציפייה שתהיה לי פחות עבודה, הציפייה שהזמן יעבור.
התמיהה על הזמן החולף במהירות שיא, המבט לאחור וחשבונות הנפש, החישובים לעתיד והתכנונים.
נדמה שהזמן הוא הכוכב האמיתי בחיים האלו. אני מתייחסת אליו בכבוד הראוי לו, תולה בו כל כך הרבה תקוות ומפחדת ממנו בו זמנית.