 |
| אני רוצה דלת טורקיז |
או הנרי אמר שיש סיפור בכל דבר ושכמה ממעשיותיו הטובות ביותר הוא מצא על ספסלים בגנים ציבוריים, בעמודי תאורה ובדוכני עיתונים.
הבוקר, החלטתי לצעוד לפגישת עבודה דרך רחוב פרישמן, ממזרח לכיוון מערב, בצד שבו אני לא מרבה ללכת. לפתע קלטתי כמה דברים קטנים ומרגשים בפינה אחת; דלת עץ מקסימה שנצצה בטורקיזיותה על רקע הרחוב הלבן-אפור, מסעדה שנקראת על שם אחת השחקניות שאני הכי אוהבת (כנראה שיש מישהי נוספת בשם זה, ידידה של בעלי המקום), שלט חוצות לסרט "הארטיסט" שאני כבר ממש רוצה לראות וחנות כובעים נהדרת. התרשמתי מכמות הדברים שנוגעים ללבי ושנמצאים בטווח כה מצומצם האחד מהשני. חשבתי לעצמי "האם היקום מנסה לשדר לי משהו"?
החלטתי שכן ושמתי פעמי אל עבר בית הקפה "אוליב" בבוגרשוב, אך הוא היה סגור לרגל שיפוצים. התיישבתי בבית קפה סמוך והזמנתי לי תה צמחים לימוני וסופלה שוקולד מעושר. כשהמנה הוגשה לי ולצידה מפית לבנה עם חתול כחול, ידעתי שיש לי סיפור.
הפי הפי מאנדיי.
