והאוסקר הולך ל...

כשהייתי צעירה ואנרגטית קמתי באמצע הלילה לצפות בטקס האהוב עלי מכל. אבל בשנים האחרונות אני מטילה על מישהו להקליט (אין לי כבלים) את כל הטקס ואז מגיעה אליו בבוקר לצפות ברגעים המרגשים ולהעביר את הפחות. כמובן שהשקמתי הבוקר מסוקרנת לראות את השמלות והזכיות, אבל רק יותר מאוחר אצפה בכל הטקס.

אין לי מושג למה "ארגו" זכה בסרט הטוב ביותר, אבל מי אני שאבין את שיקולי האקדמיה?
השמלות שאהבתי ביותר הן של ג'סיקה צ'סטיין האגדית ושל האחת והיחידה - מישל אובמה - היפה בנשים.


סוס ורוד

סוס ורוד הופיע לי בחלום והפיג את חשיכת הליל.
"מה מעשיך כאן סוס ורוד"? שאלתי אותו.
"הגעתי מגלקסיה אחרת כדי להכיר חיים של אחרים", ענה הוא בשפה ורודה.
סוף סוף סוס ורוד גבה קומה ויפה בלורית בא לבקר אותי. אפילו עיניו נצנצו בחשיכה בורוד מנוקד.
היו לי המון שאלות אל הסוס הורוד וכל-כך רציתי שיישאר.
אבל פחדתי שהוא יגלה וילמד על גורל הסוסים כאן ושיהיה עצוב ואפרורי.
אז הייתי לא נחמדה כדי שהסוס הורוד ירצה לעזוב ולחזור אל הכוכב שלו.
עכשיו הסוס הורוד רק חושב שיש כאן אנשים לא נחמדים.




 

מכאן

 

מכאן

 

כך הוא נראה בדיוק. מכאן

 

מכאן

מכאן

 

מכאן

This week inspiration

 

 

 

 

שמלה, מגפונים ותיק מאדרת

 

 

הסרט אופטימיות היא שם המשחק בגלל בראדלי קופר

הסרט לפגוע ולברוח בגלל בראדלי קופר

הסרט פופולרית בגלל רומן דורי

Alila mag כי כך עושים מגזין. אל תפספסו את גיליון האוכל

http://www.losiento.net/entry/txoko-martin-berasategui
כך ממתגים. אני רוצה להיות יצירתית עד דמעות

http://www.bundyandwebster.com/collections/new-in-ss13-collection/products/zebra-on-white
זברות על לבן. יס!

http://www.youtube.com/watch?v=XCZlQlgNR68 
פס הקול של הסרט זה









 

על שילוב צבעים ודחיינות

אם הדחיינות היתה שמש, עולמי היה צהוב ומואר. אבל דחיינות היא יותר כמו עננה אפורה מרחפת שמאיימת להתנגש בעננה אחרת וליצור זרם חשמלי שמחפש דרכו למטה, תר אחר החפץ הראשון שהוא יכול להתנקש בו ועלול אף לפעמים לפגוע בנו. דימויים ציוריים מן הטבע תמיד הבהירו לי את הדברים הלא נעימים שאני מנסה להדחיק.
נכון, זה אנושי; רוב האנשים דוחים פעילויות שלא בא להם לתמודד עמן. אבל אם הדחיינות כל כך מציקה, למה בכלל להתמודד איתה? הרי רגע אחד של אי נעימות פותר ימים רבים של מועקה.
אבל זה לא קשור בשיט למה שרציתי לספר לכם.
שיש לי אובססיה לשילוב של שני צבעים שלעולם כנראה לא אלבש ביחד. נכון, אני מאוהבת בשילוב של אמרלד וחרדל אבל לא רואה את עצמי עטופה בו.

מתוך הבלוג החמוד

מכאן

מכאן

 

האם התאהבתם?

יום חמישי גשום ואפרורי. אבל יום חמישי.

 

מה עושים ביום שלישי?

עבודה. עבודה. חופש. עבודה. עבודה. חופש.

אתם מכירים אנשים "מאוד נחמדים"? ויש כאלו שלא חושבים שהם לא ממש נחמדים? אנשים שנחמדים לכולם קצת מרתיעים אותי. אני מרגישה נוח יותר עם אנשים שנותנים לעולם המסובך שלנו להשפיע על עולמם הפנימי ולפעמים הם לא נחמדים. או לפחות, יש כמה שממש לא אוהבים אותם. איך היה נראה The Voice ללא אביב גפן?
טרנטינו לא טיפוס נחמד. הוא לא מנסה להתחנף ובטח ובטח שהוא מרוכז בעולמו הפנימי ובהומאז'ים אינסופיים. אחרי שצפיתי בכמה סרטים לאחרונה, הגעתי ל"ג'אנגו ללא מעצורים". אני לא אתחיל עם ביקורת מפולצצת על גאונות קולנועית, פסקול מרשים, צילום מרהיב, סצינות מרתקות וכו'... כי או שאוהבים את מר טרנטינו או שלא.
לי נראה שכבר בהיותו קול צף ברחם אמו הוא פינטז על מערבוני ספגטי וכתב תסריטים. אני מרותקת לסרטיו ובאופן יוצא דופן לא מרגישה שהם ארוכים במיוחד. הפרטים הקטנים, הפרטים הקטנים, הכי קטנים, הם אלו שיוצרים הנאה מושלמת מכל דבר בעיני. איזה כיף שאני לא מפסיקה לחשוב על הסצינות בסרט הזה. אפילו השפריצים של הדם לא נוראיים.

אני קצת לא בטוחה באיך אני מרגישה לגבי הסרט "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון. משתתפים בו שחקנים שאני מאוד אוהבת: עמנואל סנייה, פבריס לוקיני וקריסטין סקוט תומס, אז ברור שהוא לא יכול להיות רע. ראיתי כמה סרטים של פרנסואה אוזון שמאוד אהבתי. אני עדיין חושבת על הסרט הזה ולמה הוא קצת עיצבן אותי. אולי כי התסריט נגע לי בנקודה רגישה של חדירה לפרטיות.

"ארגו". בן אפלק לא מרגש אותי בכלל, לא כשחקן ולא כבמאי. "ארגו" מספר סיפור אמיתי אבל מזוית אחת בלבד - של סרט מתח ואקשן. כסרט מתח הוא לא רע. אבל ציפיתי להבין קצת יותר את ההשפעה ההיסטורית של המקרה על ארצות הברית ועל העולם ועל היחסים בין האמריקאים לאיראן.

"הבלתי אפשרי". בלתי אפשרי לצפות בסרט הזה עד סופו. כל הקלישאות סוחטות הדמעות נמצאות בו עד כדי גיחוך. אני מתה על נעמי ווטס ויואן מקגרגור, אבל באמת? קראתם היטב את התסריט לפני שהסכמתם להשתתף בסרט?

שתי המלצות נוספות ליום הגורלי:
"בית" יצירת הבכורה של להקת L-E-V שהקימו שרון אייל וגיא בכר. אני עוקבת אחרי אייל שנים ומשתדלת לא לפספס שום יצירה שלה. להקת המחול שהיא הקימה אולי עדיין לא מגיעה לרמת הביצועים של "בת שבע" אבל הכוריאוגרפיה של אייל והסולואים שלה שווים הכל. אני לא מבינה מספיק במחול כדי לתאר לעומק את מה שראיתי. פשוט אהבתי.

"על הטיפשות" - תערוכה מקסימה במוזיאון פתח תקווה. איזה נושא חמוד לעשות עליו תערוכה. טיפשות. ומי קובע מה זו טיפשות? אבל כנראה שמה שנחשב "טיפשות" עושה קאמבק ורייטינג ועכשיו גם מככב בתערוכה חכמה ומעניינת. שווה להגיע לשיח הגלריה כי אין ממש הסברים כתובים על כל יצירה. ותודה לקרין שהמליצה לי.

I'm in the Wild Wild West

 

מכאן



מכאן

 

 

 

 

מכאן



 

שיהיה שבוע טוב ומלבד להצביע ביום שלישי אתם חופשיים כציפור!

נשיקות

Winter sale

40 שקל

 

35 שקל

 

שמלת מיני קיצית עם תחרה, 40 שקל

 

עליונית של ברשקה, 50 שקל

 

עליונית של ברשקה, 65 שקל

 

אפודה של דונה קארן, 50 שקל

 

שמלה חדשה של גולף, 100 שקל

 

 

 

שמלת מיני/עליונית, 55 שקל

שמלת מיני/עליונית של רנואר, 50 שקל

 

 

 

שמלה של A+, חדשה, 100 שקל

 

חולצה של דליתי מאדרת, 35 שקל

 

וסט עור חום, 55 שקל

 

45 שקל

 

40 שקל

 

גופיה חדשה, 70 שקל

 

שמלה של אסוס, לא נלבשה, 90 שקל

 

שמלה של ברשקה, 50 שקל

 

גופיה, 35 שקל

 

מעיל דמוי עור של תמנון, 50 שקל

 

50 שקל

 

בגד ים חדש של Insight, 70 שקל

 

אוברול דק ונעים, 45 שקל

 

אוברול דק ונעים, 45 שקל

 

הוניגמן, 35 שקל

 

הוניגמן, 35 שקל

 

חולצה של פורנרינה, 65 שקל

 

 

 

מכנסי שרוול דקים ונעימים, 35 שקל

 

מגפי עור, מידה 39, נקנו בחנות "אימומה" ב-800 שקל וננעלו פעם אחת. 450 שקל

 

סוף שנה אזרחית זו סיבה טובה לפנות ארונות ולהתחדש. חברות הביאו בגדים, הרבה מהם חדשים ואפילו מאוד. בחלקם תוויות המחיר לא הוסרו וכולם במצב מעולה. אני חושבת שעד השנים האחרונות עשיתי המון טעויות עם בגדים, עד שהבנתי שהטעם שלי לאו דווקא מתלבש עלי בנוחות. כלומר, מה שאני חושבת שיפה ומגניב לאו דווקא מתאים לי. אבל טעויות מתרחשות אצל כולן כל החיים וכאן זה המקום לא לשפוט, לא להעביר ביקורת, אלא רק להעביר הלאה.

כל הפריטים במידה מדיום, חלקם מעט יותר גדולים/קטנים לפי דעתי.

מוזמנות לדבר איתי אם חשקתן באחד הפריטים: 0508319130

קניות מחממות את הלב ביום חורף קר.