עבודה. עבודה. חופש. עבודה. עבודה. חופש.
אתם מכירים אנשים "מאוד נחמדים"? ויש כאלו שלא חושבים שהם לא ממש נחמדים? אנשים שנחמדים לכולם קצת מרתיעים אותי. אני מרגישה נוח יותר עם אנשים שנותנים לעולם המסובך שלנו להשפיע על עולמם הפנימי ולפעמים הם לא נחמדים. או לפחות, יש כמה שממש לא אוהבים אותם. איך היה נראה The Voice ללא אביב גפן?
טרנטינו לא טיפוס נחמד. הוא לא מנסה להתחנף ובטח ובטח שהוא מרוכז בעולמו הפנימי ובהומאז'ים אינסופיים. אחרי שצפיתי בכמה סרטים לאחרונה, הגעתי ל"ג'אנגו ללא מעצורים". אני לא אתחיל עם ביקורת מפולצצת על גאונות קולנועית, פסקול מרשים, צילום מרהיב, סצינות מרתקות וכו'... כי או שאוהבים את מר טרנטינו או שלא.
לי נראה שכבר בהיותו קול צף ברחם אמו הוא פינטז על מערבוני ספגטי וכתב תסריטים. אני מרותקת לסרטיו ובאופן יוצא דופן לא מרגישה שהם ארוכים במיוחד. הפרטים הקטנים, הפרטים הקטנים, הכי קטנים, הם אלו שיוצרים הנאה מושלמת מכל דבר בעיני. איזה כיף שאני לא מפסיקה לחשוב על הסצינות בסרט הזה. אפילו השפריצים של הדם לא נוראיים.
אני קצת לא בטוחה באיך אני מרגישה לגבי הסרט "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון. משתתפים בו שחקנים שאני מאוד אוהבת: עמנואל סנייה, פבריס לוקיני וקריסטין סקוט תומס, אז ברור שהוא לא יכול להיות רע. ראיתי כמה סרטים של פרנסואה אוזון שמאוד אהבתי. אני עדיין חושבת על הסרט הזה ולמה הוא קצת עיצבן אותי. אולי כי התסריט נגע לי בנקודה רגישה של חדירה לפרטיות.
"ארגו". בן אפלק לא מרגש אותי בכלל, לא כשחקן ולא כבמאי. "ארגו" מספר סיפור אמיתי אבל מזוית אחת בלבד - של סרט מתח ואקשן. כסרט מתח הוא לא רע. אבל ציפיתי להבין קצת יותר את ההשפעה ההיסטורית של המקרה על ארצות הברית ועל העולם ועל היחסים בין האמריקאים לאיראן.
"הבלתי אפשרי". בלתי אפשרי לצפות בסרט הזה עד סופו. כל הקלישאות סוחטות הדמעות נמצאות בו עד כדי גיחוך. אני מתה על נעמי ווטס ויואן מקגרגור, אבל באמת? קראתם היטב את התסריט לפני שהסכמתם להשתתף בסרט?
שתי המלצות נוספות ליום הגורלי:
"בית" יצירת הבכורה של להקת L-E-V שהקימו שרון אייל וגיא בכר. אני עוקבת אחרי אייל שנים ומשתדלת לא לפספס שום יצירה שלה. להקת המחול שהיא הקימה אולי עדיין לא מגיעה לרמת הביצועים של "בת שבע" אבל הכוריאוגרפיה של אייל והסולואים שלה שווים הכל. אני לא מבינה מספיק במחול כדי לתאר לעומק את מה שראיתי. פשוט אהבתי.
"על הטיפשות" - תערוכה מקסימה במוזיאון פתח תקווה. איזה נושא חמוד לעשות עליו תערוכה. טיפשות. ומי קובע מה זו טיפשות? אבל כנראה שמה שנחשב "טיפשות" עושה קאמבק ורייטינג ועכשיו גם מככב בתערוכה חכמה ומעניינת. שווה להגיע לשיח הגלריה כי אין ממש הסברים כתובים על כל יצירה. ותודה לקרין שהמליצה לי.
אתם מכירים אנשים "מאוד נחמדים"? ויש כאלו שלא חושבים שהם לא ממש נחמדים? אנשים שנחמדים לכולם קצת מרתיעים אותי. אני מרגישה נוח יותר עם אנשים שנותנים לעולם המסובך שלנו להשפיע על עולמם הפנימי ולפעמים הם לא נחמדים. או לפחות, יש כמה שממש לא אוהבים אותם. איך היה נראה The Voice ללא אביב גפן?
טרנטינו לא טיפוס נחמד. הוא לא מנסה להתחנף ובטח ובטח שהוא מרוכז בעולמו הפנימי ובהומאז'ים אינסופיים. אחרי שצפיתי בכמה סרטים לאחרונה, הגעתי ל"ג'אנגו ללא מעצורים". אני לא אתחיל עם ביקורת מפולצצת על גאונות קולנועית, פסקול מרשים, צילום מרהיב, סצינות מרתקות וכו'... כי או שאוהבים את מר טרנטינו או שלא.
לי נראה שכבר בהיותו קול צף ברחם אמו הוא פינטז על מערבוני ספגטי וכתב תסריטים. אני מרותקת לסרטיו ובאופן יוצא דופן לא מרגישה שהם ארוכים במיוחד. הפרטים הקטנים, הפרטים הקטנים, הכי קטנים, הם אלו שיוצרים הנאה מושלמת מכל דבר בעיני. איזה כיף שאני לא מפסיקה לחשוב על הסצינות בסרט הזה. אפילו השפריצים של הדם לא נוראיים.
אני קצת לא בטוחה באיך אני מרגישה לגבי הסרט "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון. משתתפים בו שחקנים שאני מאוד אוהבת: עמנואל סנייה, פבריס לוקיני וקריסטין סקוט תומס, אז ברור שהוא לא יכול להיות רע. ראיתי כמה סרטים של פרנסואה אוזון שמאוד אהבתי. אני עדיין חושבת על הסרט הזה ולמה הוא קצת עיצבן אותי. אולי כי התסריט נגע לי בנקודה רגישה של חדירה לפרטיות.
"ארגו". בן אפלק לא מרגש אותי בכלל, לא כשחקן ולא כבמאי. "ארגו" מספר סיפור אמיתי אבל מזוית אחת בלבד - של סרט מתח ואקשן. כסרט מתח הוא לא רע. אבל ציפיתי להבין קצת יותר את ההשפעה ההיסטורית של המקרה על ארצות הברית ועל העולם ועל היחסים בין האמריקאים לאיראן.
"הבלתי אפשרי". בלתי אפשרי לצפות בסרט הזה עד סופו. כל הקלישאות סוחטות הדמעות נמצאות בו עד כדי גיחוך. אני מתה על נעמי ווטס ויואן מקגרגור, אבל באמת? קראתם היטב את התסריט לפני שהסכמתם להשתתף בסרט?
שתי המלצות נוספות ליום הגורלי:
"בית" יצירת הבכורה של להקת L-E-V שהקימו שרון אייל וגיא בכר. אני עוקבת אחרי אייל שנים ומשתדלת לא לפספס שום יצירה שלה. להקת המחול שהיא הקימה אולי עדיין לא מגיעה לרמת הביצועים של "בת שבע" אבל הכוריאוגרפיה של אייל והסולואים שלה שווים הכל. אני לא מבינה מספיק במחול כדי לתאר לעומק את מה שראיתי. פשוט אהבתי.
"על הטיפשות" - תערוכה מקסימה במוזיאון פתח תקווה. איזה נושא חמוד לעשות עליו תערוכה. טיפשות. ומי קובע מה זו טיפשות? אבל כנראה שמה שנחשב "טיפשות" עושה קאמבק ורייטינג ועכשיו גם מככב בתערוכה חכמה ומעניינת. שווה להגיע לשיח הגלריה כי אין ממש הסברים כתובים על כל יצירה. ותודה לקרין שהמליצה לי.
I'm in the Wild Wild West
 |
| מכאן |
 |
| מכאן
|
 |
| מכאן |
נשיקות
