בימים חורפיים אני בדרך-כלל נעה בין הפליז, לפוך, לטלוויזיה או המחשב, עם ספל קקאו לוק-אלייק (גרסה דיאטטית לשוקו). בשבת האחרונה הוספתי לנעימות הביתית גם כמה שעות של ניקיון ריחני ולאחר מקלחת חמה חזרתי לפליז ולפוך. כשטלי התקשרה והציעה שנקפוץ לשוק האקססוריז, חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחלץ עצמות ולהיפגש עם חברה טובה על רקע הדברים שאנחנו אוהבות. לא רציתי לרכוש שום דבר, רק לשטוף את העיניים. נפגשנו בשעה שמונה בערב, שעתיים לפני סגירת השוק.
התעכבנו ליד סיכות עור מקסימות לשיער ולדש הבגד של איילת שחר.
טלי קנתה טבעת כסף (כאן היא נראית זהב).
21:00. נתקלתי בזוג נעלי סירה שטוחות ומקסימות ושלט קטן לידן: "אחרונות, במידה 41, 200 שקל". לפעמים נראה שזה הגורל. לפעמים אתה משכנע את עצמך שזה הגורל, כי כך קל יותר להתמודד עם החלטות. בתחושת ניצחון, המשכתי הלאה, ללא הנעליים.
לייף איז סוויט
 |
| מזל שהרדיו הזה לא למכירה |
 |
| מאוסף הצעיפים המקסים של עדי בקשי |
 |
| מיכל בן עמי |
 |
נתקלתי ביערה המיוחדת
תכשיטים - מיכל בן עמי, צעיף - עדי בקשי |
 |
| נעליים - טופ שופ |
השעה היתה כבר כמעט 22:00 כאשר הבחנתי בשרשרת
האם לנסות להעלות טיעונים של בעד ונגד כדי להצדיק את הקנייה ולהרגיש טוב עם עצמי, או לחסוך זמן ואנרגיה כשעמוק בבטן אני כבר יודעת את התשובה? דוכנים אחדים כבר התחילו להתקפל ומחיר השרשרת ירד ל-130 שקל. החלטתי לוותר על הבולשיט אבל לא על השרשרת של המעצב הצעיר דויד כהן. טלי רכשה שרשרת מקסימה, גם כן של דויד, שמרוב התרגשות שכחתי לצלם. ממש בסוף, גילינו אצל דויד גם סיכה יפהפייה ב-15 שקל.
עד שוק האקססוריז הבא.
