שם וקאן

אני קצת ממורמרת. א. אני דואבת עם גב תפוס כבר יומיים, מרותקת למשחה סינית ירוקה ריחנית וכרית דגנים ורודה שמתחממת במיקרו ואז מחממת לי את הגב. ב. אתמול נפתח פסטיבל קאן ואף אחד לא טרח לשלוח לי הזמנה. אני כל-כך רוצה לשוטט לי בריביירה, לתצפת על המים הכחולים, להסתובב בסמטאות הצרות המלאות תיירים ופריטים יקרים להחריד, לשבת על הדשא הסמוך לבניין שבו מתרחש כל האקשן, זה שבו נסגרות המון עסקאות. המוני סרטים נמכרים על-ידי המפיקים להפצה בכל העולם, לפעמים חבילות שלמות של סרטים במחירי מבצע. המפיצים שמגיעים לעבוד בקאן מתרוצצים כל היום בין ההקרנות השונות, לעיתים מקדישים רק 10 דקות מזמנם כדי להבין שהסרט המוקרן יכול להיות הצלחה מסחררת במדינתם, או שלא. גם אני הייתי שם לפני שלוש שנים ונהניתי מכל רגע. שופינג של סרטים הוא לא פחות מהנה משופינג של נעליים. במיוחד כשלצידי, במעבר החצייה, פסעה לה נטלי פורטמן האגדית. נכון שהשנה אני כאן, נאלצת לפנטז על קאן, על לואי גארל ועל פגישה עם שרלוט גינסבורג. אבל ליתר ביטחון, יצאתי ל-HTML ווינדוס שופינג כדי להכין לי מבחר אאוטפיטים לאירוע. עדיף להיות מוכנים, ג'אסט אין קייס.

זוכרים?

יצאתי לחוף. קוסמופוליטן אחד בבקשה.

 

 


המשכתי לבראנץ' על הריביירה. קאווה וקרוק מיסייה פליז.

הכי רוס גלר

קוקטייל של אחר הצהריים. מקרון אחד ורוד. מרסי בוקו.








ה-פרימיירה בערב. או-לה-לה-לה.

 

 

מאסט: ארנק לכסף קטן ועזרה שנייה.

חלומות מתוקים

רוב הפריטים הם מ-ModeCloth המשובח, הנעליים הוורודות מ-Zappos וארנקי הכלבלבים מ-The Animal Rescue Site

סופ"ש בריא ורגוע.