"ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום". את המשפט הזה אני שומעת בקביעות מאמצע שנות ה-80 - השנים בהן פצחתי בדיאטה מסודרת בעזרת דיאטנית ושלחתי לחופשי 13 קילוגרמים מיותרים. אשמח לדעת איך זה אצלכם, אצלי, אף יום כמעט אינו דומה לקודמו. יש ימים בהם אני מתעוררת, מרגיעה את בל עם מעט חלב או כפית טונה במים, לוגמת קפה (חלש עם המון חלב, כבר ציינתי?) ועד שעות הצהריים לא מכניסה אל פי פירור. ויש ימים בהם אני מתעוררת לקול ציוצי בטני שמבקשת פחמימות מתוקות ועוד קצת. ואז, עד שעות אחה"צ/ערב, היא נמה לה בביטחון מוחלט שאין דבר בעולם שיכול להפריע לה באמצע החלומות. ולגבי סוג המזון? גם כאן זה משתנה ומשונה.
כשהוזמנתי לארוחת טעימות בוקר בשעות הערב המוקדמות אצל השף
יאיר פיינברג, לא שאלתי שאלות, מיד ארזתי גומת חן ויצאתי לדרך. גיא ארבל, השף של מסעדת בנדיקט ויאיר - ראש בראש. אי אפשר להתאכזב.
 |
| שף יאיר פיינברג (מימין) ושף גיא ארבל |
 |
| כדורי ריזוטו מטוגנים |
 |
| דייסת קוואקר מנוקדת בפירות יבשים. יאממממי |
 |
| טורטייה עם ביצים מקושקשות, פלפלים ועוד... |
 |
| ארוחת בוקר ללא לחם? |
 |
| לא מודדים כולסטרול |
 |
| שקשוקה ירוקה בהתהוות |
 |
| אגז בנדיקט. אוף! כמה זה טוב |
 |
| פרנץ' טוסט עם ריבת חלב וגלידה וניל |
יצאתי מרוצה, אבל גם, ניזכרתי במדבקת הסמיילי הצהובה שהייתי מקבלת מהדיאטנית בכל פעם שירדתי במשקל ובמדבקת הסמיילי העצובה כאשר המשקל נשאר יציב.
החלטתי להעניק לעצמי סמיילי ענק על כך שאני לא נשארת רעבה ואוכלת מה שמתחשק לי עם הקשבה לבטן.
וחוץ מזה, התסכול משמין.
עוד חודש מסתיימת שנה. יאללה.
