יום חמישי, 5 באפריל 2012

מכירה לפסח והרהורים

וינטג' במידה מדיום גמיש. 120 שקל

שמלה במידה מדיום שכמעט לא לבשתי, במצב מעולה. 100 שקלים



 

סריג במידה מדיום, 45 שקלים

יד שניה מבודפשט. אני מתה על המיזע הזה, אבל הוא קצת קטן עלי. 80 שקלים



בזמן האחרון אני מרגישה שיש לי חסימת מילים. כאילו מישהו חמד את המעט שהיה לי להגיד ועיקל לי אותו. ואולי זו בעצם קונספירציה של גוגל להעביר גם אותי לעולמות ווירטואליים ללא צורך במילים. אני מנסה להאמין שאני פשוט מאזנת את השנים שבהן הייתי מדברת המון (עד גיל 20). הרי הכל זה עניין של איזון בחיים, נכון? עד שיחזירו לי את הפנינים האבודות, אמשיך לשוטט בפינטרסט ולצלם.






השוקונגו של הפויקה הוא אחד הקינוחים המוצלחים בעיר. שילוב של אולד סקול סופלה שכבר לא ניתן למצוא בקלות, במעטה חדשני של סיר קטן כבד. המנה הגדולה (בקלות לשניים שמכורים לשוקולד) מגיעה מבעבעת עם גנאש שוקולד לבן מלמעלה ואווירה מעט מסתורית. אין לדעת בדיוק מה היא הכמות המדויקת שמתחבאת בסיר הכהה, וזה חיובי או שלילי, תלוי איזה אדם אתה. בהיותי חיובית וקלילה, שיערתי שערימת הטוב הזו לא תיגמר במהרה ותרגיע את התאווה למתוק ליום-יומיים. הפעם צדקתי. אם בא לכם לחלוק את החווייה עם מישהו שאתם אוהבים, זה אומר ליהנות ממנה ללא צורך במילים.





קיליאן מרפי הוא אחד השחקנים שאני מאוהבת בהם. ראיתי אותו לראשונה ב"ארוחת בוקר על פלוטו" הכל כך מרגש ואחר כך ב"חזירי הדיסקו", ומאז ידעתי שאצפה בכל מה שיעשה. גם אם חלק מהתסריטים של הסרטים שהוא עשה הם לא מאוד מוצלחים, זה לא משנה. הוא עושה את הסרט. הוא מסוגל לשחק את הבחור הרע בצורה מבהילה כמו ב"טיסת לילה", או את הבעל הטוב כמו ב"מפלט". הוא מושלם.




חג שמח לכם. אני לא רוצה לזלול יותר מדי.
ותצפו בארוחת בוקר על פלוטו. פליז. ואז תגידו לי מה דעתכם.
X