לכבוד יום העצמאות צפיתי בשלושה סרטים מקסימים שבמקרה הגיבורים שלהם קצת "תקועים" מסיבות שונות. המילה "תקוע" מאוד פופולרית בעידן שלנו. אנשים משתמשים בה לדעתי באופן מוגזם ולא מאוד יעיל. הקצב של החיים היום כל כך מהיר שאם אתה לא "מתקדם", אתה נחשב "תקוע". אבל אולי המילה הזאת מקלה ביחס למילים בתקופות אחרות. ייתכן שבתקופות אחרות היית נחשב לחולה או מצורע אם לא התקדמת בקצב הנורמלי. אני לא אפרט את עלילת הסרט כי זה משעמם וניתן לקרוא על כך בקליק אחד.
הסרט הראשון הוא "העדינות". לא קראתי את הספר, אבל אני אף פעם לא מתאפקת והולכת לצפות קודם בסרטים אם יוצא לי. מדובר ברומן השמיני של הסופר הצרפתי דויד פואנקינוס שגם ביים את הסרט. את אודרי טוטו למדתי לאהוב במשך הזמן והיום אני משתדלת לא לפספס אף סרט שהיא מופיעה בו. העלילה נוגעת באחד התרחישים המפחידים ביותר - מוות של אהוב. מצאתי שני ציטוטים מקסימים מהספר שבעיני מהווים את המהות של הסיפור:
התמודדות עם אבל – "באבל יש עוצמה סותרת, עוצמה מוחלטת שמצד אחד דוחפת את האדם לבקש שינוי, ומצד שני משליטה עליו נאמנות מורבידית לעָבָר" (עמ' 53). ועל כוחו של התזמון בחיים רנדומליים – "יש אנשים נפלאים שפוגשים אותם ברגע הלא נכון. ויש אנשים שהם נפלאים משום שפוגשים אותם ברגע הנכון" (עמ' 72).
אני כל כך אוהבת סרטים צרפתיים שבדרך כלל מתארים רגעים בחיים בצורה לא דרמטית, ללא הרבה מילים ובכל זאת הכי נוגעים ללב. הכי קרובים בעיני לרגעים האמיתיים של החיים.
הסרט השני הוא "אלגנטיות של קיפוד" ע"פ ספרה של מוריאל ברברי. הסרט לא חדש אבל לא יצא לי לצפות בו עד עכשיו. הבימאית של הסרט רק בת 31 וזהו סרטה המלא הראשון. אני חייבת להודות שאני מקנאה.
את הספר התחלתי לקרוא מזמן, אבל לא התקדמתי מעבר לכמה עמודים. אני יודעת שהביקורות עליו לא היו אוהדות במיוחד. אבל את הסרט מאוד אהבתי. גם כאן יש גיבורים "תקועים" שדרך מערכות יחסים עדינות ולא שיפוטיות מגלים שמחת חיים חדשה. השחקנית הראשית נפלאה ואני מתכננת לעקוב אחרי סרטיה.
הסרט השלישי בעל השם המפתיע הוא "תקועה". אני לא יודעת מי העניק את התרגום ה"גאוני" הזה לכותרת young adult כי אף מפיץ לידיעתי לא רכש אותו לבתי הקולנוע בארץ. וחבל.
החלטתי לצפות בסרט הזה מסיבה די מצחיקה. שרליז ת'רון מופיעה על הפוסטר של הסרט עם טישרט של "הלו קיטי" ופריטים ורודים. הניגוד בין האישה הבוגרת לפריטים הילדותיים הזכיר לי את עצמי והסתקרנתי לראות במה מדובר. חשבתי שייתכן ומדובר בעוד סרט נעורים תפל. אבל ממש לא. הבמאי של הסרט אחראי לשלושה סרטים טובים מאוד: "תודה שעישנתם", "ג'ונו" ו"תלוי באוויר", אז זה כבר קלף בטוח.
אני בטוח אנסה להשיג את פס הקול של הסרט וגם למדתי סלנג מגניב חדש - "כימיה טקסטואלית". באמת יש אנשים שיש ביניהם אך ורק את סוג הכימיה הזו, נכון?
השיר שתקוע לי בראש:
מקווה שאתם נהנים גם מתקיעות וגם מעצמאות,
הסרט הראשון הוא "העדינות". לא קראתי את הספר, אבל אני אף פעם לא מתאפקת והולכת לצפות קודם בסרטים אם יוצא לי. מדובר ברומן השמיני של הסופר הצרפתי דויד פואנקינוס שגם ביים את הסרט. את אודרי טוטו למדתי לאהוב במשך הזמן והיום אני משתדלת לא לפספס אף סרט שהיא מופיעה בו. העלילה נוגעת באחד התרחישים המפחידים ביותר - מוות של אהוב. מצאתי שני ציטוטים מקסימים מהספר שבעיני מהווים את המהות של הסיפור:
התמודדות עם אבל – "באבל יש עוצמה סותרת, עוצמה מוחלטת שמצד אחד דוחפת את האדם לבקש שינוי, ומצד שני משליטה עליו נאמנות מורבידית לעָבָר" (עמ' 53). ועל כוחו של התזמון בחיים רנדומליים – "יש אנשים נפלאים שפוגשים אותם ברגע הלא נכון. ויש אנשים שהם נפלאים משום שפוגשים אותם ברגע הנכון" (עמ' 72).
אני כל כך אוהבת סרטים צרפתיים שבדרך כלל מתארים רגעים בחיים בצורה לא דרמטית, ללא הרבה מילים ובכל זאת הכי נוגעים ללב. הכי קרובים בעיני לרגעים האמיתיים של החיים.
הסרט השני הוא "אלגנטיות של קיפוד" ע"פ ספרה של מוריאל ברברי. הסרט לא חדש אבל לא יצא לי לצפות בו עד עכשיו. הבימאית של הסרט רק בת 31 וזהו סרטה המלא הראשון. אני חייבת להודות שאני מקנאה.
את הספר התחלתי לקרוא מזמן, אבל לא התקדמתי מעבר לכמה עמודים. אני יודעת שהביקורות עליו לא היו אוהדות במיוחד. אבל את הסרט מאוד אהבתי. גם כאן יש גיבורים "תקועים" שדרך מערכות יחסים עדינות ולא שיפוטיות מגלים שמחת חיים חדשה. השחקנית הראשית נפלאה ואני מתכננת לעקוב אחרי סרטיה.
הסרט השלישי בעל השם המפתיע הוא "תקועה". אני לא יודעת מי העניק את התרגום ה"גאוני" הזה לכותרת young adult כי אף מפיץ לידיעתי לא רכש אותו לבתי הקולנוע בארץ. וחבל.
החלטתי לצפות בסרט הזה מסיבה די מצחיקה. שרליז ת'רון מופיעה על הפוסטר של הסרט עם טישרט של "הלו קיטי" ופריטים ורודים. הניגוד בין האישה הבוגרת לפריטים הילדותיים הזכיר לי את עצמי והסתקרנתי לראות במה מדובר. חשבתי שייתכן ומדובר בעוד סרט נעורים תפל. אבל ממש לא. הבמאי של הסרט אחראי לשלושה סרטים טובים מאוד: "תודה שעישנתם", "ג'ונו" ו"תלוי באוויר", אז זה כבר קלף בטוח.
אני בטוח אנסה להשיג את פס הקול של הסרט וגם למדתי סלנג מגניב חדש - "כימיה טקסטואלית". באמת יש אנשים שיש ביניהם אך ורק את סוג הכימיה הזו, נכון?
השיר שתקוע לי בראש:
מקווה שאתם נהנים גם מתקיעות וגם מעצמאות,
