לא, טרם הייתי בהופעה חיה של אדל (רוצה!), אבל צפיתי בה בבית. בהופעה באולם אלברט הול המלכותי, היא מצחיקה וחמודה וקטעי הקישור שלה בין השירים ממש מהנים. כמובן שהיא סוחפת ובעלת קול נדיר. אני מאוד אוהבת כשהיא שרה קאנטרי. בכלל, שירי קאנטרי מגניבים כי תוכנם בדרך כלל קליל ונטול דאגות - "יצאתי לחווה, חזרתי, שתיתי בירה, ויצאתי לרכוב". אז להקשיב לאלבום השני של אדל - 21 זה תענוג, אבל לצפות בה מופיעה - עוד יותר.
בין אלפי הבלוגים המעולים שקיימים ברשת, אי שם בנקודה קטנה ובעייתית, שוחה לו הבלוג שלי. מה הוא כבר יכול לחדש? אפילו אינסטגראם אין לי (הקסם שהופך כל פיחסו'ש ליצירת אמנות), למרות שאייפד במחשבותיי. אסור לתת למחשבות הרעות האלו לשתק אותי. אני חייבת להמשיך לכתוב. אסור לי להמשיך להשוות את החיים המגניבים של הבלוגרים האחרים לחיים שלי.
מה עוד עשיתי לאחרונה?
לא התאפקתי ורכשתי ארבעה ב-100 שקלים: "מאה שנים של בדידות" (בפורמט חדש), "השפעה" של ג'יין אוסטן (מתה על הכריכה), ושני כרכים של "כמעיין המתבגר" בתרגום החדש (אחד מתנה). יש לי אובססיה לספרים חדשים, למרות שאני בקושי מספיקה לקרוא. כבר שני ספרים מונחים ליד מיטתי די הרבה זמן. "בעולם נהדר ואכזר" של אנדריי פלטונוב -
בתרגומה המופלא של נילי מירסקי: אוסף סיפורים יפהפה, שפה פיוטית ובעיקר עונג וכאב שהולכים יד ביד.
"בית היולדות" של דריה מעוז - למה לי לקרוא את זה לפני שילדתי ? לא יודעת. כי עונג וכאב הולכים יד ביד.
צפיתי בסרטים:
סוף סוף צפיתי בסרט שכולם אוהבים לאהוב "מחוברים לחיים". אני מניחה שרובכם צפיתם בו ואם לא, כדאי מאוד. במיוחד אהבתי את פס הקול - קלאסיקה ונוסטלגיה .
פנים נסתרות - סרט ספרדי מרתק עם צילומים יפהפיים. הנה הטריילר.
"עולם מצחיק" של שמי זרחין גרם לי שוב להשתאות נוכח עולם הדמיון העשיר של תסריטאים טובים. הסרט לא מצחיק כלל. הוא עשיר בדמויות ומיני עלילות. אוסף השחקנים המוכשרים רק משפר את התסריט המעולה. סרט מהנה שגרם לי לרצות לבקר בטבריה. מומלץ ביותר.
אני יודעת שאלפי בני נוער חיכו לחופש הגדול, אבל בבקשה, אל תחסמו לי את הכניסה לסנטר.
אחרי הראיון אתמול של יונית לוי עם יאיר לפיד, החלטתי. יונית לשלטון.
יום רביעי טוב, ואחריו חמישי ואז סופ"ש.
נשיקות,
