בשנה האחרונה אני לא פוקדת תכופות את בתי הקולנוע כבעבר. ייתכן שככל שאני מתבגרת פצפוצי לעיסת הפופקורן והבהובי המסרונים מפריעים לי יותר ואני מעדיפה לצפות בסרטים בבית. אם אני הולכת לבית הקולנוע, אני משתדלת שזה יהיה ליומיות בימי חול. ואז אני מתענגת על המדיום המופלא הזה, האסקפיזם הכי טוב שמצאתי בחיים האלו.
השבוע הייתי בהקרנת הבכורה של "אשת הברזל". מריל סטריפ היא השחקנית האהובה ביותר עלי כיום ואני אצפה בכל פיפס שהיא מעורבת בו. אפילו ב"מאמה מיה" היא מוכיחה שאין תפקיד שהיא לא ראויה לו.
לפני כמה ימים, תוך כדי זפזופ בערוצי הטלוויזיה, נתקלתי באחת מתכניות האירוח בארה"ב בראיון עם מריל. היא סיפרה שבדרך כלל כשהיא הולכת ברחוב, היא לא יוצרת קשר עין עם ההמון כדי לא להיות מודעת לעצמה. בצילומים ל"אשת הברזל", כאשר היא שיחקה את מרגרט תאצ'ר בגיל מבוגר ואף אחד לא זיהה אותה, היא יצאה לרחוב וניסתה ליצור קשר עין עם אנשים. אבל רוב האנשים לא היו מעוניינים ליצור קשר עין עם אשה בת 80 פלוס. רוב האנשים לא רוצים להתבונן לזקנה או למוות בעיניים.
כשצפיתי בסרט, שכחתי שמדובר על גברת תאצ'ר. חשבתי על זיקנה, על הזיות ועל זיכרון מתעתע. הסרט הוא יותר על האנושיות של הדמות הגדולה הזו, שמתקשה להפגין חולשה, שירדה מגדולתה ומתמודדת עם הגיל המבוגר, כמו רוב האנשים ביקום. זה לא מסמך היסטורי החושף עובדות חדשות או רכילות עסיסית.
מלבד המשחק המשובח של מריל, שרק בזכותו מומלץ לצפות בסרט, יש את סיכות הדש המופלאות שתאצ'ר ענדה. בכל סצינה נחשפת סיכת דש יפהפיה אחרת ותכשיטים אלגנטיים אחרים. מרגרט תאצ'ר, כמו נשים אחרות באצולה הבריטית, בחרה את מלבושיה בקפידה.
השבוע הייתי בהקרנת הבכורה של "אשת הברזל". מריל סטריפ היא השחקנית האהובה ביותר עלי כיום ואני אצפה בכל פיפס שהיא מעורבת בו. אפילו ב"מאמה מיה" היא מוכיחה שאין תפקיד שהיא לא ראויה לו.
לפני כמה ימים, תוך כדי זפזופ בערוצי הטלוויזיה, נתקלתי באחת מתכניות האירוח בארה"ב בראיון עם מריל. היא סיפרה שבדרך כלל כשהיא הולכת ברחוב, היא לא יוצרת קשר עין עם ההמון כדי לא להיות מודעת לעצמה. בצילומים ל"אשת הברזל", כאשר היא שיחקה את מרגרט תאצ'ר בגיל מבוגר ואף אחד לא זיהה אותה, היא יצאה לרחוב וניסתה ליצור קשר עין עם אנשים. אבל רוב האנשים לא היו מעוניינים ליצור קשר עין עם אשה בת 80 פלוס. רוב האנשים לא רוצים להתבונן לזקנה או למוות בעיניים.
כשצפיתי בסרט, שכחתי שמדובר על גברת תאצ'ר. חשבתי על זיקנה, על הזיות ועל זיכרון מתעתע. הסרט הוא יותר על האנושיות של הדמות הגדולה הזו, שמתקשה להפגין חולשה, שירדה מגדולתה ומתמודדת עם הגיל המבוגר, כמו רוב האנשים ביקום. זה לא מסמך היסטורי החושף עובדות חדשות או רכילות עסיסית.
מלבד המשחק המשובח של מריל, שרק בזכותו מומלץ לצפות בסרט, יש את סיכות הדש המופלאות שתאצ'ר ענדה. בכל סצינה נחשפת סיכת דש יפהפיה אחרת ותכשיטים אלגנטיים אחרים. מרגרט תאצ'ר, כמו נשים אחרות באצולה הבריטית, בחרה את מלבושיה בקפידה.
מריל סטריפ החמודה חושפת את הפוסטר של הסרט בבריטניה
סופ"ש גשום מתקרב.
תראו הרבה סרטים.
